ספר זה סוקר כשבעים מיני גידולים חקלאיים של ארץ ישראל בימי־ הבינים, במאה השישית עד המאה השש עשרה, על פי מקורות היסטוריים מגוונים ועל פי הממצא הארכיאולוגי. רבים מגידולים אלה היו מוכרים עוד מתקופת המקרא, המשנה והתלמוד, אך בעקבות כיבושי האסלם חדרו לתרבות החקלאות המקומית גם גידולים חדשים ובהם: קנה סוכר, בננה, חציל ומיני הדרים: תפוז, לימון ופולמו. לעומת זאת כמעט ולא ניכר בתחום החקלאי חותמם של הצלבנים שבאו מהמערב. מהמחקר עולה שהגידולים החקלאיים ומעמדה של החקלאות בכלל מהווים תשקיף נאמן לתמורות המדיניות הרבות שחלו בארץ ישראל בימי הביניים. הדבר בא לידי ביטוי בשינוי בתפוצתם ובערכם הכלכלי של חלק מגידולי היסוד וגידולי התעשייה. שינויים אלה נבעו מהמדיניות שנקטו מעצבי השלטון בכל תקופה ותקופה. הגידולים החקלאיים שימשו אבות מזון, אך גם מקור להפקת תרופות ומוצרים מגוונים אחרים. בחלקם התנהל מסחר ער בפנים הארץ ומחוצה לה - בשוקי המזרח התיכון ואף בשוקי אירופה. דרך הגידולים החקלאיים מימי הביניים ניתן לחוש בקווי המגע בין מזרח למערב בנושאי התרבות החומרית ובמעבר ההדרגתי בין העת העתיקה לעת החדשה.
אל הספר