הספר מתחיל בתיאור שלוש מערכות חינוך שהתקיימו ערב הקמת המדינה - זו הערבית, של של קהילות היהודים במזרח (עדות המזרח - המכונים 'ספרדים') וזו של היישוב היהודי בארץ-ישראל.
הוא מתעד את השתלטותה של זו האחרונה על שתי האחרות, תוך כדי שימור ההפרדה בינהן.
הספר עוקב אחר תהליך התהוותם של מסלולי חינוך נפרדים - הפיכת התלמידים והתלמידות המזרחיים ל'טעוני טיפוח', גיבוש הגישה הרעיונית של "חינוך מפצה" ו"הוראה משקמת", פיתוח החינוך המקצועי, הרפורמה ואינטגרציה.
במערכת החינוך כפי שהיא מוצגת כאן, המפסידים הם רבים - והזוכים מעטים.
על כן מצביע המחבר על כיווני פיתוח חדשים.
אל הספר