|
|
עמוד:104
עסקנים ואקדמאים מזרחים , שיכלו מעתה לייחס את העובדה שהם "יצאו מזה" לכישוריהם האישיים , ובמקום לשאול את עצמם מדוע כה קטן מספרם , מיהרו להצטרף אל מחנה "המטפלים . " באידיאולוגיה החדשה היו שני זרמים פנימיים ו זרם "החינוך המפצה , " שדוברו הראשי היה משה סמילנסקי , וזרם "שיקום החשיבה , " המזוהה עם תורתו של קרל פרנקנשטיין . בין שני הזרמים שררו חילוקי דעות , והדבר בא גם לידי ביטוי בהתקפות הדדיות . ואולם מעבר לחילוקי הדעות , עליהם נעמוד בהמשך , חשוב לציין כי ברמה של האידיאולוגיה השימושית , היומיומית , זו המשמשת לא רק את המרצים ואת החוקרים באוניברסיטה אלא גם את המורה היושבת לפטפט על תלמידיה בהפסקה בחדר המורים של בית הספר השכונתי , או את אנשי התקשורת , נודע להבדלים פנימיים אלה משקל מועט . כאן נתפסו הדברים של שני הזרמים , כאחד , כחלק מגישה אחת — אידיאולוגיה של "טיפוח . " החינוך המפצה הזרם הראשון התגבש מתוך מודעות לשינויים שהתרחשו באותה תקופה בעולם , ובעיקר בארצות הברית , בכל הנוגע לחינוכם של מיעוטים . באותן שנים בהן נקלטה בארץ העליה הגדולה , התנסתה ארצות הברית במאבק ציבורי סביב החינוך של השחורים . ב 954 ו החליט בית המשפט העליון שם כי שחורים ולבנים ילמדו יחדיו . ההחלטה , שנודע לה משקל של שינוי חוקתי , מומשה באיטיות רבה . כבר מן ההתחלה התברר כי קיימים הבדלים בולטים בהישגים הלימודיים של שחורים ולבנים . הממשל , בעצה אחת עם אנשי המימסד החינוכי האקדמי , אימץ בהדרגה מדיניות של "חינוך מפצה" . ( compensatory education ) בבסיס המדיניות עמדה ההנחה שניתן יהיה להגיע לשוויון בהישגים לימודיים אם בית הספר יפצה את התלמידים השחורים על חסכים מעמדיים —הכנסה , איכות דיור , השכלת הורים , תנאי למידה , וכיו"ב — באמצעות משאבים מן הסוג שבית ספר יכול להעניק : יותר שעות לימוד , שעות העשרה , ספרי לימוד , מגוון מקצועות , תכניות לימוד מיוחדות , הקטנת מספר התלמידים למורה , פעילות חוץ לימודית בבית הספר , וכיו"ב . הדברים התרחשו בתקופה בה גברה המודעות הציבורית בארצות הברית למצוקתם של השחורים ולבעיות חברתיות אחרות . בחירתו של ג'ון קנדי לנשיאות , ב , 1960 יצרה אווירה אוהדת לתביעות השחורים לשוויון זכויות . היתה זו שעתם של הליבראלים , שהאמינו כי באמצעות
|
|