|
|
עמוד:156
רובם המכריע עד לסוף כיתה . 'ט לחטיבה העליונה , המיוחסת , עולים רק מתי מעט מאלה שהגיעו , מלאי פחדים ותקוות , לכיתה . 'ז מנהל האגף לתכנון , הערכה ובקרה בעיריית תל אביב קבע ב 1988 במסמך פנימי ומסווג כי "למרות הרפורמה בחינוך והסעות תלמידים מהדרום לצפון העיר — ביפו ובשכונות הדרומיות אין למעשה אינטגרציה חברתית . התלמידים הבאים ברובם המכריע מעדות המזרח ושכבות מצוקה נשארים במסגרות סגרגטיביות בלי שיווצר מפגש בינם לבין אוכלוסיית התלמידים משכבות סוציו אקונומיות גבוהות יותר או מעדות אשכנז . ההסתייגות מהרפורמה והאינטרגרציה אינה רק נחלת הורים ותלמידים , אלא גם של ציבור המורים . ציבור זה מתוסכל מהמצב ושולל — בדממה אמנם — את ביצוע האינטגרציה בחטיבות הביניים" ( האיץ , . ( 14 . 10 . 88 במפגש עם כתבים לרגל מלאת 20 שנה למדיניות האינטגרציה אמר ד"ר ישראל ריץ , ' איש המכון לקידום האינטגרציה בחינוך : "התלמידים החלשים הנמצאים בהקבצה נמוכה , זוכים להוראה נמוכה ... רק לבתי ספר מעטים יש תכנית עבודה ממנה עולה איך בדעת המנהל והמורים לקדם את התלמידים בהקבצה הנמוכה ולחלצם ממנה . " על העובדה שרוב תלמידי ההקבצות הנמוכות אינם משיגים תעודת בגרות אמר ריץ' כי היא מעידה בין השאר על כך , שלא ניתנה להם הזדמנות שווה . מנהל המכון , פרופ' יהודה אמיר , סיפר באותו מפגש כי מצויים ברשות צוותו "דו"חות סודיים , " כהגדרתו , המעידים שהטיבות ביניים רבות פועלות בניגוד למדיניות האינטגרציה של משרד החינוך . הוא מסר כי "אין מדובר רק בבתי ספר הפועלים כיחידים , אלא ברשתות חינוך שלמות" ( האדץ , . ( 17 . 11 . 89 למרות שדברים מעין אלה מתפרסמים מעת לעת , ולמרות שהדברים ידועים היטב בשכונות ובעיירות הפיתוח ברחבי הארץ , לא קמה , מאז החלת הרפורמה , דרישה ציבורית רחבה לשינוי המדיניות , כך שתלמידים ותלמידות מזרחים יקבלו חינוך תיכון ראוי לשמו —במקומה של אשלייה הנקטעת באכזריות בכיתה האחרונה של חטיבת הביניים , כאשר רבים מהם מתבקשים לעזוב את בית הספר העיוני ולמצוא לעצמם בית ספר מקצועי . נראה שהאינטגרציה הפכה עם השנים להיות שקר מוסכם , שקיומו נוח לכולם , ולו משום שהכל חוששים מחשיפתו . האינטגרציה , יש לזכור , איננה , ומעולם גם לא היתה , גישה חינוכית בעיקרה , אלא מצע פוליטי . גם בארצות הברית וגם בישראל חשבו פוליטיקאים כי עצם מיזוגם של בני עדות ומעמדות שונים יכול להביא לצמצום הפערים , וזאת מבלי שיהיה לכך ביסוס מחקרי ראוי לשמו ( קליין ואשל , . ( 1980 האינטגרציה זכתה לתמיכתם של פוליטיקאים משום שאפשר
|
|