|
|
עמוד:93
מבעבר את המסלול המתאים לכל קבוצה וקבוצה . בשנים הראשונות למדינה , בהיעדר מדיניות ברורה שתביא בחשבון את הקבוצות החדשות , המשיכו הכל לנהוג כבעבר , מתוך ציפייה שהעולים החדשים "יהיו עד מהרה כמונו" — כאשר "כמונו" פירושו תמונה אידילית כלשהו של החברה היישובית : קיבוצניקים , מושבניקים , חברי הסתדרות עירוניים . כפי שראינו , ציפייה וו לא היה לה כל סיכוי להתממש , שכן העולים החרשים לא קיבלו הזדמנויות נאותות ושוות לאלה שנפתחו בפני הוותיקים , לא . בבית הספר ולא בעבודה ובדיור . ובכל זאת ציפו הכל שהדברים "איכשהו יסתדרו . " מדיניות התיעוש החדשה זימנה לקברניטי החינוך תמונה בהירה הרבה יותר . ב , 1964 כאשר עדיין התלבט משרד החינוך בשאלה כיצד להעלות את שיעור המזרחים בבתי הספר התיכוניים , החל לפתח את בית הספר המקיף והסתייע לשם כך בעצתם של שני מומחים , האחד מאנגליה והשני משבדיה , שתי מדינות שאימצו את המוסד מעט קודם לכן , במגמה מפורשת להעניק חינוך תיכוני לבני פועלים ( משרד החינוך , . ( 1966 האורחים לא הסתירו ממארחיהם כי הישגי בית הספר המקיף בארצותיהם אינם משתווים לאלה של בתי הספר העיוניים הטובים : המומחה האנגלי דיווח כי רק 7 . 5 % מבוגרי בתי הספר המקיפים הומלצו להמשך לימודים באוניברסיטה ( שם . ( 15 : הנתון לא הפחית מהתלהבותם של מקבלי ההחלטות במשרד החינוך . את ההנמקה האידיאולוגית לגישה החדשה סיפק משה סמילנסקי עוד ב . 1957 סמילנסקי , שכינה , כאמור , את מדיניות תכנית הלימודים האחידה בשם מדיניות של "שוויון פורמאלי , " הציב עתה מולה גישה שחתרה , לדבריו , ל"שוויון אמת . " נקודת המוצא שלו היתה מעשית : "הכנסתם של בני מעמדות , עדות וקבוצות נחשלות אל החינוך התיכון , הטכני והגבוה משמעותה החדרתם המכוונת , תוך פרק זמן מסויים , לעמדות מסויימות במנגנון הכלכלי והחברתי ; כלומר—שינוי מכוון , חברתי ופוליטי , של יחסי הכוחות במנגנון זה" ( סמילנסקי , . ( 133 : 1957 לאור מטרה זו הציע סמילנסקי לבחון את יעילותה של התכנית האחידה : "אם מראה המעקב כי 90 % מבוגרי בית ספר א' בתל אביב ממשיכים במסגרות לימודיות אחרות , ועבורם משמשות הכיתות העליונות של ביה"ס היסודי רק שלב ראשון בדרך ארוכה של הנאה משרותי חינוך על יסודי וגבוה ; ואם 90 % מתלמידי בי"ס ב' באותה תל אביב יוצאים לעבודה ועבורם משמשות אותן הכיתות שלב עליון של חינוך ומעבר לקראת הסתגלות לקשיי החיים —נראה בעליל כי כל נסיון להציע תכנית אחידה לילדים משני הסוגים האלה בשם מושג השוויון משמעותו אי סיפוק צרכיהם המיידיים , ולטווח ארוך —קיפוח ברור ביותר" ( שם לשם . (
|
|