|
|
עמוד:34
זו הערבית התפרקה עם התמוטטות המערך הארגוני הקהילתי הפלסטיני ועם עקירתם של האינטלקטואלים ואנשי החינוך הפלסטינים אל מחוץ לתחומי המדינה . מערכות החינוך הקהילתיות של יהודי המזרח התפרקו משום שתהליך העלייה והקליטה לא התנהל בשליטה של הקהילות עצמן , אלא בשליטה של הסוכנות היהודית ושל מנגנון המדינה בישראל . כתוצאה מכל אלה נכנסו המזרחים והערבים —הורים , תלמידים ומורים —אל תוך מערכת החינוך המדינתית החדשה כאזרחים פרטים , איש איש לעצמו , בלא המסגרות שאיחדו אותם עד לפני זמן מועט . הערבים הפלסטינים , שהפכו במהלך המלחמה למיעוט , לא קיבלו מן המדינה החדשה את החופש להחזיק במערכת חינוך עצמאית , חופש דומה לזה ממנו נהנתה מערכת החינוך היהודית עצמה בתקופת המנדט , ועוד קודם לכן , בתקופת השלטון העות'מאני , עת פעלה תחת ההגדרה של רשת חינוך פרטית . בניגוד למדיניות המיעוטים הליבראלית , יחסית , של האימפריה העות'מאנית ושל משטר המנדט הבריטי , שאפה המדינה בישראל למונופול על כל מערכת החינוך . אלא שמערכת החינוך המדינתית החדשה לא קלטה את המיעוט אל קרבה , כפי שעושה ארצות הברית , למשל , למהגרים אליה נ בתי הספר הערביים מצאו עצמם בשליטה מלאה ומקיפה של מנגנון החינוך החדש —אך מופרדים הפרדה מלאה מאלה היהודיים . באשר ליהודים שעלו מארצות ערב , אי ההמשכיות של מערכות החינוך שלהם נראית , לכאורה , כיותר "טבעית" או מובנת מאליה , שהרי מדובר כאן בעולים יהודים המתקבלים אל חיקה של חברה קולטת יהודית , במסגרת מדינת לאום יהודית שכל מטרתה לשמש בית לכל היהודים . אלא שמערכות החינוך של יהודי המזרח היו בעלות ייחוד משלהן , כולל שפה , ספרי לימוד ותכניות לימוד . כל אלה היו בסיס אפשרי למסגרת חינוכית ייחודית גם במדינת ישראל . יתרה מזאת : אפשרות שימורה של מסגרת חינוכית מזרחית ייחודית אינה בלתי סבירה , אם נזכור כי מערכת החינוך הציונית אירופית לא היתה מערכת אוניברסאלית ואחידה , אלא ארגון גג שבמסגרתו פעלו שלושה זרמים שונים — "הכללי , " "העובדים" ו"המזרחי , " אשר אף המשיכו לפעול כמסגרות אוטונומיות למדי גם אחרי קום המדינה ; הם בוטלו רק כעבור חמש שנים . להשתלטותה המוחלטת של המערכת האחת על שתי רעותיה היו מספר סיבות . ראשית , המנגנון המדינתי החדש היה מורכב ממנהיגי הציונות האירופית , תנועה שראתה את עצמה כמבשרת מהפכה חברתית ותרבותית , אותה ביקשה להחיל על כל חלקי העם היהודי . עמדה "שליחותית" זו מנעה פתיחות פלוראליסטית כלפי המסורות החינוכיות והתרבותיות של
|
|