|
|
עמוד:122
הולכת המציאות ומצטמצמת : כושרו הסינתטי של האני ישאר בלתי מפותח , שכן חסר לו נסיון הלא אני כסובייקט , כבעל אופי פרסונאלי" ( שם . ( 57 : באופן ספציפי גורם הדבר לפגיעה ביכולת התפיסה של הילד : "הנתפס לא יאורגן ולא יאוחד במידה מספקת , ועל כן ישאר תלוי בנתונים החיצוניים המשתנים בכל רגע" ( שם . ( 59 : מכאן ועד לפגיעה ביכולת ההפשטה של הילד הדרך קצרה : "התכוונות האני אל החסר כאל מטרת הרכישה או אל החסר שאי אפשר להשיגו מסכנת ומגבילה לא רק את [ יכולת ] התפיסה ... כי אם גם את המוביליות הפנימית של האני , את יכולתו לעבור מאספקט אחד של הנתון לאספקט שני . מעבר כזה מחייב את האני לוותר , לפחות זמנית , על התכוונותו לרכישת החסר , מבלי שהשיג את מטרתו ; ויתור אשר דורש מהאני את היכולת לראות את תכני המציאות השונים בהם הוא נתקל ( או את המשמעויות השונות של תוכן מסויים ) כשווי ערך בכוח ולא כנקבעים ע"י צרכיו הארעיים והמשתנים " ... ( שם . ( 63 : במלים אחרות : העוני , לא רק שהוא פגע בפני עצמו , אלא שהוא גם פוגע באינטליגנציה של אותם ילדים עניים שהוריהם לא מטפלים בהם כראוי . תמונת היחסים הורים-ילדים שבנה פרנקנשטיין , למרות היותה מבוססת על ספקולאציה , ולמרות שאינה מתמודדת כראוי עם הדמיון הבסיסי הקיים במבנה יחסים אלה במשפחות של כל המעמדות , עשויה היתה להיות משכנעת לו הצטמצמה להשלכותיה לגבי תחושת הבטחון הבסיסית של ילדים . קל להסכים עם קביעתו כי "חוויית האם כחסר" תשפיע לרעה על בטחונם של ילדים בעולם הסובב . אולם קשה לראות מדוע "התכוונות האני אל החסר" חייבת להוביל לפגיעה ביכולת ההפשטה . מדוע פגיעתה חמורה מפגיעתה של "התכוונות אל היש ? " ובמה שונה התכוונותם של הורים מבוססים אל החסר להם ( כדי להיות עשירים ) או של הורים עשירים ( הרוצים להיות עוד יותר עשירים ) מהתכוונותם של הורים עניים ? על כך אי אפשר למצוא מענה אצל פרנקנשטיין . נראה כי פרנקנשטיין הודרך על ידי תמונה פשטנית למדי של חיי אנשים עניים —תמונה הוגואיסטית אודות "עלובי חיים" שכל מעייניהם נתונים לשאיפה אחת , מתמדת , צרת מוחין , להשיג את מה שיש לאחרים . יש בתמונה של פרנקנשטיין השתקפות של יחסם של בני המעמד הבינוני והגבוה אל העוני כאל "חור שחור , " לא נהיר ולא נתפס , שהאנשים המצויים בו שונים באורח מהותי משאר יצורי אנוש . ממש כשם שהציב את היחס בין ציביליזציה ופרימיטיביות כניגוד מוחלט , ולא כרצף שההבדל בין קצוותיו אינו כה גדול כפי שהוא נראה לניצבים בקצהו האחד , כך הציב פרנקנשטיין גם את היחס בין עוני לעושר כתהום שאין לגשר בין גדותיה .
|
|