במקביל להתפתחויות שחלו בשנות הששים והשבעים במערכות החינוך של המזרחים ושל הערבים , חלו שינויים משמעותיים גם במערכת החינוך בשכונות המבוססות , יורשתה של מערכת החינוך היישובית . למיסודו של החינוך ל"טעוני טיפוח" נודעה השפעה מרחיקת לכת לא רק על גורלם של התלמידים והתלמידות המזרחים , אלא גם על זה של בני גילם האשכנזים . שכן עצם קיומו של המסלול בעל היוקרה הנמוכה יצר אצל כל מי שהגדיר את עצמו כ"טוב יותר" דחף להתרחק ממנו , ולהכלל בין הלומדים במסלול בעל היוקרה הגבוהה . מסלול זה הוא מסלול התיכון העיוני . תעודת הבגרות , שבמיגזרים נכבדים של האוכלוסייה הוותיקה נודעה לה בעבר חשיבות מועטה , יחסית , קיבלה בהדרגה , במהלך שנות החמישים והששים , מעמד של תעודה הראוייה להימצא בכיסם של כל בן ובת למשפחה המכבדת את עצמה . שאיפה זו , שנעשתה משותפת למרבית חברי המעמד הבינוני האשכנזי , חוללה תהליך של התקרבות פנים מעמדית בדפוסי החינוך , בין קבוצות אשר עד לשנות החמישים ראו עצמן ברחוקות זו מזו , ואף ביריבות זו לזו . התנועה הקיבוצית ובתי הספר הממלכתיים דתיים —זרם "העובדים" וזרם "המזרחי" לשעבר — חתרו עתה להעניק לבניהם ולבנות...
אל הספר