|
|
עמוד:185
פרק שמיני צפון ודרום במקביל להתפתחויות שחלו בשנות הששים והשבעים במערכות החינוך של המזרחים ושל הערבים , חלו שינויים משמעותיים גם במערכת החינוך בשכונות המבוססות , יורשתה של מערכת החינוך היישובית . למיסודו של החינוך ל"טעוני טיפוח" נודעה השפעה מרחיקת לכת לא רק על גורלם של התלמידים והתלמידות המזרחים , אלא גם על זה של בני גילם האשכנזים . שכן עצם קיומו של המסלול בעל היוקרה הנמוכה יצר אצל כל מי שהגדיר את עצמו כ"טוב יותר" דחף להתרחק ממנו , ולהכלל בין הלומדים במסלול בעל היוקרה הגבוהה . מסלול זה הוא מסלול התיכון העיוני . תעודת הבגרות , שבמיגזרים נכבדים של האוכלוסייה הוותיקה נודעה לה בעבר חשיבות מועטה , יחסית , קיבלה בהדרגה , במהלך שנות החמישים והששים , מעמד של תעודה הראוייה להימצא בכיסם של כל בן ובת למשפחה המכבדת את עצמה . שאיפה זו , שנעשתה משותפת למרבית חברי המעמד הבינוני האשכנזי , חוללה תהליך של התקרבות פנים מעמדית בדפוסי החינוך , בין קבוצות אשר עד לשנות החמישים ראו עצמן ברחוקות זו מזו , ואף ביריבות זו לזו . התנועה הקיבוצית ובתי הספר הממלכתיים דתיים —זרם "העובדים" וזרם "המזרחי" לשעבר — חתרו עתה להעניק לבניהם ולבנותיהם חינוך מן הסוג אשר עד לשנות החמישים נחשב מאפיין רק של הזרם "הכללי , " הזרם של הבורגנות העירונית החילונית . המציאות המעמדית החדשה עימעמה הבדלים שבעבר לא רחוק נחשבו לבלתי ניתנים לגישור . הקיבוצים החלו "מתיישרים עם הקו" בשנות הששים . במשך שלושים שנה , מאז הונהגו בחינות הבגרות על ידי שלטונות המנדט הבריטי , התנגדו הקיבוצים לבחינות הבגרות , מתוך רצון לתת "השכלה כללית ותנועתית רחבה —ולא ספציאליזציה מוקדמת במקצוע עיוני מסוים או לחינוך מקצועי" ( אלון , . ( 182 : 1980 מי שרצה ללמוד במוסד להשכלה גבוהה ניגש לבחינות בגרות אקסטרניות , לאחר השירות הצבאי . ואולם , "מאז
|
|