|
|
עמוד:74
נשירה גבוהים ביותר , שהקיפו לא רק את הבנות , אלא גם את הבנים . מתוך המחזור שהחל את לימודיו בשנת , 1952 רק שני שלישים עדיין המשיכו בלימודיהם ב , 1956 בהגיעם לכיתה ; 'ה שלוש שנים מאוחר יותר , בכיתה , 'ח נותר על ספסל הלימודים רק שליש מכלל השכבה ( מרעי ודהאר , . ( 54-. 1976 בעשור הבא , בקרב המחזור שהחל את לימודיו בשנת , 1962 היה כבר שיעור הנשירה נמוך יותר —אך עדיין משמעותי מאוד : רק 61 . 8 % מכלל בני ובנות המחזור הגיעו ב 1969 לסיום כיתה ח' > שם : שם . ( בשני העשורים , כאחד , היווה המעבר מכיתה ו' לח' נקודת משבר עיקרית ( שם לשם . ( לבוגרי בתי הספר היסודיים לא היה לאן לפנות להמשך לימודים . אהרן כהן כתב ב 1951 כי ... " חסר בית ספר תיכוני ( בלי לדבר על בית ספר גבוה ) להשלמת ההשכלה היסודית של הנוער הערבי בישראל . בכל חלקי הארץ רבים הם הצעירים הערבים שגמרו כיתה א' או כיתה ב' של בי"ס תיכוני ואין להם אפשרות להמשיך בלימודיהם ; רק בנצרת קיימת כיתה ג' תיכונית ( שנת לימוד עשירית . ( אך כמובן שלא לכל אחד אפשרות או רצון ללכת לנצרת דווקא" ( כהן , . ( 133 : 1951 ב 1949 היו בחינוך העל יסודי תלמידים ספורים : צרצור מציין 14 בלבד ( צרצור , . ( 488 : 1985 בסוף 1950 מנו עורכי כתב העת מגמרת 5 כיתות ט' וי , ' ובהן 147 תלמידים ו 3 תלמידות ( מערכת מגמות , . ( 139 : 1951 עשר שנים מאוחר יותר הגיע מספר תלמידי החינוך העל יסודי הממשלתי במגזר הערבי ל — 1 , 956 וזאת בשעה שמספר תלמידי החינוך היסודי הערבי הגיע לכ 37 , 000 ( צרצור , . ( 488 : 1985 באותה שנה , , 1959 למדו באוניברסיטאות בארץ רק 77 סטודנטים ערבים ( ג'יריס , . ( 209 : 1976 רובם ככולם היו גברים : בהתייחסו למצב שנתיים קודם לכן , דיווח ושיץ בנימה של סיפוק כי "הסטודנטית הערבית מוסלמית הראשונה כבר לומדת באוניברסיטה העברית , יחד עם 47 סטודנטים ערבים" ( ושיץ , . ( 268 : 1957 לצד אלה היו גם בוגרי תיכון , בעיקר מנצרת , שנסעו ללמוד בארצות חוץ , וחלקם לא חזרו ( אבו מאנה , . ( 45 : 1965 רוב הסטודנטים הערבים סבלו מקשיי הסתגלות , עקב הנתק שבין בתי הספר היסודיים והתיכוניים של שני המיגזרים . בנוסף על כך היה חיץ חברתי עמוק בינם ובין הסטודנטים היהודיים ( שם : שם . ( הציבור הערבי לא הגיב בשנים הראשונות בקול זעקה . איש חינוך ערבי שהתייחס במאמר משנת 1985 לשאלת מעורבותם של הורים ערבים בחינוך טען כי "מעורבותה של המנהיגות הערבית וציבור ההורים היתה נמוכה יחסית למקובל בציבור היהודי" ( צרצור , . ( 497 : 1985 "ההורים בכפר הערבי
|
|