|
|
עמוד:45
רק 3 % מן העובדים הבכירים של משרד החינוך הם ערבים ( אל רואג , ' . ( 6 : 1989 כיצד הגיבו המזרחים והערבים ? כיצד קיבלו את שליטתו של המנגנון החדש ? השאלה נוגעת במיוחד לעולים המזרחים , שכן הערבים היו נתונים בהלם התבוסה והמעבר למעמד של מיעוט נשלט — והשליטה בה היו נתונים היתה ממשית ביותר , בדמותו של ממשל צבאי שנמשך עד לשנת . 1966 גורלם היה תלוי ברצונה הטוב של ממשלת ישראל , וזו , כאמור , לא נטתה להעניק אוטונומיה מוחשית כלשהי לקבוצות החדשות שבאו תחת שליטתה . רק בשנות ה 70 היו הערבים עתידים לעלות לראשונה על דרך ההתארגנות לשם מאבק על זכויותיהם כאזרחים . המזרחים , לעומת זאת , נתקבלו , מבחינה רשמית , כשותפים שווי זכויות . מדוע , אם כן , לא ניסו לשמור על מידה כלשהי של שליטה על גורלם החינוכי ? ההסבר העיקרי לכך מצוי , ככל הנראה , בהתפרקות המסגרות הקהילתיות של יהודי המזרח . העלייה לא היתה , כמעט באף אחד מן המקרים , צעד רצוני ויזום של הקהילה , אלא תוצר של הרעה מהירה במעמדם של היהודים לאחר המלחמה ב 1948 בארץ ישראל , שהיתה מלווה בפעילות ציונית מכוונת לעידוד העלייה ( הלל , ; 1986 בראגינסקי , ; 1978 כהן , . ( 1973 ברוב המקרים לא דמתה העלייה להגירה , במובנה המקובל של המלה , אלא לפינוי חירום . הפינוי לווה במשבר בהנהגה הקהילתית המקומית ( , 'ר לדוגמא , מאיר , . ( 466-. 1989 תהליך העלייה עצמו היה בשליטה של נציגי המנגנון המדינתי החדש בארץ , וכך גם תהליך הקליטה בארץ . במלים אחרות , יהודי המזרח עברו משלטון קהילתי עצמאי לידי המנגנון המדינתי של ישראל —בכל התחומים , וגם בחינוך . על כך יש להוסיף גורם שכבר הוזכר לעיל : תחושת העולים —תחושה שהודגשה שוב ושוב , כמובן , בידי נציגי המדינה —כי הם מגיעים למדינה שלהם , מדינה יהודית שמנגנוניה יספקו להם את כל אותם הדברים שהם מספקים לשאר העולים היהודים . העולים נאלצו ללמוד על בשרם כי מדינה נוטה לדאוג בעיקר לאלה היודעים להתארגן ולהיאבק על חלקם . לפני סיום נציין כי התהליכים בהם אנו מדברים גרמו לשינויים מרחיקי לכת במערכת החינוך המדינתית כולה , ולא רק במיגזר של העולים החדשים ובמיגזר הערבי . שלוש מערכות , שהיו בעבר קטנות ואינטימיות , יחסית , ואשר הצטיינו ברוח של מסירות , של יוזמה ושל הנעה אידיאולוגית חזקה , פינו עתה את מקומן למערכת מדינתית ביורוקראטית רחבת ממדים , הנוהגת
|
|