הספר מביא את סיפורן של כ-3,600 נשים יהודיות בגילי 45-18 מהיישוב בארץ-ישראל שהתנדבו לשרת בשני כוחות - אט"ס (ATS) – חיל העזר של חיל היבשה, ווא"ף (WAAF) – חיל העזר של חיל האוויר. הגיוס היה ביוזמת מועצת ארגוני נשים שבראשה עמדה הדסה סמואל, והנשים תבעו את זכותן להיות במרחב הציבורי.
בין הנשים היו גם כ-120 אימהות, שחלקן עזבו משפחה וילדים קטנים כדי לשרת בצבא. רוב המגויסות שירתו במצרים, חלקן בארץ ישראל, בסוריה ובלבנון וגם באיטליה. המגויסות היו פקידות, מחסנאיות ועובדות בתי חולים וכמה מאות היו נהגות – משאיות ואמבולנסים. היו גם חברות בהגנה ובלח"י שביצעו תפקידים בלתי לגליים כמו הברחת נשק ועולים וזיוף תעודות חייל. שתי חברות לח"י אף היו מעורבות בהכנות לרצח של הלורד מוין בקהיר (נובמבר 1944).
אל הספר