לשם מה נדרשו מלכתחילה שני ערוצים להעברת המסורת היהודית, בדמות התורה שבכתב והתורה שבעל פה? מדוע לא תועדה המסורת מראשיתה כולה בכתב?
מפי סופרים — תפיסת התורה שבעל פה בראי המחקר מגולל את סיפורה של מהפכה שחוללו חוקרי העת החדשה בתפיסת התורה שבעל פה. אם בימי הביניים רווחה ההנחה כי באמצעות פרשנות נלווית בעל פה אפשר לשמר את צביונה המקורי של המסורת המקראית הכתובה, בעת החדשה התפשטה התפיסה שלפיה התורה שבעל פה באה לעדכן את המסורת המקראית ולהתאימה לתביעות הזמן והמקום. מהפכה מחשבתית זו הולידה גם דיון היסטורי מחודש על כתיבת התורה שבעל פה: מתי הועלתה על הכתב? מי היו אחראים לייצובה, או שמא לקיבועה, של מסורת שהייתה דינמית עד כה?
המהפכה המחקרית מתוארת על רקע המרחב התרבותי והרעיוני שבו התרחשה. עם מחולליה נמנו אנשי ׳חכמת ישראל׳, מלומדים יהודים אשר גייסו את המחקר המדעי לגיבוש ולביצור עמדתם המחשבתית וההיסטורית, ואשר שאפו להשפיע באמצעותו על דמותה של המסורת היהודית עם כניסתה לעידן חדש. המתח שבין החתירה למחקר ביקורתי נטול פניות לבין השאיפה לעצב את המסורת היהודית עומד ברקע העלילה הדרמטית שמציג מפי סופרים.
אל הספר