ב . תרבות הלימוד: בעל פה או בכתב?

מבט רענן על מורשת עתיקת יומין 207 של ספרי ההלכה גם במקום שאפשר היה לצפות להופעתם . כך, למשל, את דברי המשנה בבבא מציעא ( ב, ח ) בנוגע לאדם ש'מצא ספרים' פירש התלמוד ( כט ע"ב ) בזיקה לספרי מקרא שאבדו, ואילו ספרי משנה נעדרו בדיון התלמודי לחלוטין . 11 חשובה יותר הייתה ההתבטאות הנוקבת שהשמיע המדרש נגד זה 'המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים', שנתפרשה כעדות להיעדרן, או לפחות כהסתייגות ממציאותן, של יצירות כתובות מלבד אלו שנכללו בקנון 12 המקראי . גם לטרמינולוגיה המשמשת בספרות חז"ל לציון פעולת הלימוד נודעה חשיבות מרובה בשיח של המאה התשע עשרה . בהמשך לדיון בפעולות הכתיבה, הקריאה והשינון, שהחל כזכור כבר בימי הביניים, נדרשו החוקרים לעמוד גם על טיבם של 16 הוצגו 15 וראה ( 'יחמי' ) 14 מצא ( 'אשכח' ) 13 הפעלים הוציא ( 'אפיק' ) ,פעלים אחרים . כראיות לתרבות טקסטואלית, ואילו השימוש התכוף בפעולות הדיבור והשמיעה העיד על תרבות לימוד שכולה על פה . אופן הפענוח של פעלים עמומים שיקף לעיתים את עמדות החוקרים בסוגיית כתיבת התורה שבעל פה . כך, למשל, ביחס לפועל 'גרס' . ב'קיצור התלמוד הבבלי והירושלמי' של אפרים משה פינר, ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי