ג. 'תולדות', 'פרקי חיים' ו'זיכרונות': שמואל דוד לוצאטו ואייזיק הירש וייס

ההכרעה לפי הדור 185 ספרותיות היה טעם בלעדי להפצתן, ואילו תיעוד תולדותיו וחוויותיו האישיות של הפרט לא מילא מטרה כלשהי ולא הצדיק את פרסומו . רק בשלהי המאה השמונה עשרה, עם הופעת חיבורו האוטוביוגרפי והחושפני של שלמה מימון ( 3571— 1800 ) , הפכה סוגה ספרותית זו לחזון נפרץ בחברה היהודית . עם זאת מבוכתם של מחברי הזיכרונות, שבחרו להציב את קורות חייהם כנושא ליצירה ספרותית, הייתה ניכרת היטב . חיבורים אלו פתחו, רובם ככולם, בדברי התנצלות של המחברים על החלטתם להביא בקהל את דברי ימי חייהם . יתר על כן, בגוף הזיכרונות הובלטו מסרים חינוכיים ותובנות פילוסופיות, או שנסקרו בהם פעילותו הציבורית ויצירתו הספרותית של המחבר, וכביכול הייתה בכך הצדקה להדפסתם . אנקדוטות פרטיות והשתפכויות רגשיות לא זכו להרחבה במסגרות ספרותיות אלו . בהתחשב בצביון הדידקטי שהועידו המחברים לפרקי הזיכרונות שלהם, משמשת סוגה זו מקור חשוב לא רק להכרת תולדותיהם של חכמי ישראל במאה התשע עשרה אלא בעיקר להבנה מעמיקה של משנתם . לנוכח המקום הבולט שתפסה המערכה בעניין כתיבת המשנה במאה התשע עשרה, אך טבעי היה שתפלס את דרכה לזיכרונות של בני התקופה . ב...  אל הספר