פ ר ק עשירי 212 תופעות אלו תמכו בהשערה שהמסורת הועברה בעל פה ולא בכתב, ולפיכך לא היה אפשר להסתמך על תיעוד פיזי של ההלכות . ברוח זו נתבארה האזהרה במשנה : 'השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו' ( אבות ג, ח ) , או לחלופין התביעה של ר' עקיבא : 'חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו . . . עד שתהא סדורה בפיהם' ( בבלי, עירובין נד ע"ב ) . 34 גם דבריו החמורים של האמורא ר' יוחנן באשר לזה, 'הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרא' ( בבלי, מגילה לב ע"א ) , נקשרו בצורך להטמיע את המסורת בעולם נטול ספרים . בסביבה שכזו הפכו 35 ההטעמה והניגון כלים חיוניים להפנמה ולהטמעה של המסורת . התפקיד שהועד ל'סימנים' או לשאר קיצורים בספרות התנאים והאמוראים הוסיף לתפוס מקום חשוב במחקר של המאה התשע עשרה . טענתו של רב חסדא כי 'אין תורה נקנית אלא בסימנין' ( בבלי, עירובין נד ע"ב ) , או המלצת עמיתו, רבי אבהו, 'עשו ציונים לתורה' ( שם ) , שיקפו בעיני חוקרים מודרנים תרבות לימודית אוראלית שבה נודעה משמעות מרובה לדרכי קיצור למיניהן . עם זאת, בניגוד לחגיז שהתמקד בתועלת שהייתה גלומה ב'סימנים' וב'ציונים' למטרת שימור המסורת, ה...
אל הספר