פ ר ק עשירי 204 רק סדרום ולא כתבום . ובקשו ממני להוכיח שלא כתבום, וכן עשיתי, וזה נוסח 2 ההוכחה . . . ' . ואולם למרות היריעה הנרחבת וחסרת התקדים שייחד רי"א שטיין לסוגיית כתיבת המשנה והתלמוד, אין למצוא בדבריו חידושים של ממש בניתוח ספרות חז"ל עצמה אלא רק לקט ציטוטים מרשים של חכמים מימי הביניים שנדרשו לסוגיה . באורח יומרני הוא ניסה להוכיח כי לא רק חכמי אשכנז וצרפת ( דוגמת רש"י או בעלי התוספות ) אלא אף חכמי ספרד ( ובראשם הרמב"ם ) אחזו בעמדה שהמשנה והתלמוד לא נכתבו אלא בעידן מאוחר . הטרמינולוגיה שנקטו חכמי ימי הביניים בשעה שדנו במפעלם הספרותי של התנאים והאמוראים ( כתב, יסד, סידר, העתיק, חיבר ) איששה לדבריו מסקנה מפליגה זו . במקרה יחיד פנה רי"א שטיין לספרות חז"ל עצמה, ומתוך סוגיה תלמודית בבבא מציעא שהבחינה בין פעולת הכתיבה ( ביחס 3 תרומתולמקרא ) לפעולת השינון ( ביחס למשנה ) הסיק כי המשנה נמסרה בעל פה . של רי"א שטיין בפענוח חידת התורה שבעל פה הייתה אפוא מוגבלת למדי . בשׂורה בעלת ערך רב יותר נשא בכנפיו ספרו של ר' יעקב חגיז, 'תחלת חכמה', שהופיע כמאה שנים לאחר מכן ( 1647 ) . בניגוד לקודמיו בימי ה...
אל הספר