פרק חמישה עשר 272 גדלותו של רש"י, מנקודת מבטו של צונץ, הצטמצמה לחתירתו אחר 'פשוטו של מקרא', או כניסוחו של צונץ, בהיותו 'עבד נאמן בביאוריו להספר המבואר מאתו, 18 תכונה זו של רש"י הרשימה גם למען ירוץ בו הקורא, ולא יכשל במרוצתו' . את עמיתו של צונץ, אברהם גייגר . 19 בשניים מחיבוריו, 'נטעי נעמנים' ( 1847 ) 20 ו'פרשנדתא' ( 1856 ) , 21 נדרש גייגר להתחקות אחר חוג הפרשנים הצרפתי בימי הביניים, שגילה רגישות מפתיעה וחסרת תקדים ל'פשוטו של מקרא', אף בניגוד לדרשות חז"ל . גייגר לא הסתיר את התפעלותו מחוג החכמים שבראשו עמד רש"י, אך גם הדגיש כי נטייה פרשנית זו לא נבעה מפתיחות תרבותית או מחשיפה לדפוסי חשיבה רציונליים . באורח פרדוקסלי, בשל אדיקותו הדתית ומחויבותו הבלתי מסויגת להלכה, לא חשש חוג החכמים בצרפת להרהר על אודות 'פשוטו של מקרא', שלא יכול היה ממילא לסכן את מעמדן הנורמטיבי של הדרשות 22 רק מתוך גנותו של רש"י ניאות גייגר לספר מקצת שבחו . המקובלות . והנה, גם במקרה זה הציג שד"ל עמדה ייחודית ושונה מזו שהביעו חכמי דורו . בניגוד גמור לנימה הצוננת שהפגינו צונץ או גייגר כלפי רש"י, הפליג שד"ל בהערצתו לחכם הצרפ...
אל הספר