ההכרעה לפי הדור 183 העלאתה על הכתב, שהחל זמן רב לאחר נתינתה, נמשך תקופה ארוכה . הסיווג המלאכותי שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה נקשר, לדעתו, בעיתוי שבו תועדה כל אחת מן המסורות הללו . קטעים שהועלו על הכתב בזמן שעדיין שרתה רוח הנבואה זכו בתואר 'תורה שבכתב', ואילו מסורות שתועדו רק לאחר מכן הוגדרו 'תורה שבעל פה', אף שגם הן נכתבו במרוצת השנים . כפי שהדגיש הראב"א, תיעוד המסורות שבעל פה בכתב היה צורך חיוני בהתחשב במגבלותיו של הטבע האנושי : 'המסורת כוספת ומשתוקקת לחזור כתובה כפי הצורך והעת, ואל הכתובה תסתפח ותשרת, ובכל עת שתגבור השכחה ואבידת הספרים וזניחתם היא תעמוד במקומה ותשמור את כל הכתוב גם היא ככוח הזוכר למען לא יטבע במצולת השכחה' . 3 ואולם למטרת דיוננו חשובה הרבה יותר הערת ביקורת שצירף הראב"א לקובץ תשובות הגאונים של ר' ישראל משה חזן ( על אודותיו ראו לעיל בפרק השביעי ) , שנדפס בליווֹרנו . כזכור, בדיונו רחב היריעה נטה חזן להקדים את זמן כתיבת המשנה לזמנו של רבי ואף הביע את תרעומתו על שד"ל, שאיחר את מועד כתיבתה במגמה להעלות את ערכה כמסורת דינמית . מנקודת מבט אורתודוקסית, טען חזן, ראוי להציג א...
אל הספר