ב. האיגרת של דוד פרידלנדר

כתיבתה - קיבועה של התורה שבעל פה 95 היטב באיגרתו הנודעת לכומר הפרוטסטנטי וילהלם אברהם טלר ( 4371— 1804 ) , שבה פרס בעילום שם את השקפת עולמו . באיגרת, שנדפסה בשנת 1799 , הבליט פרידלנדר את המשותף לדת היהודית והנוצרית, כדי להכשיר את הקרקע להמרה של יהודים לדת הנוצרית, בגרסה מעודנת, רציונלית וטהורה שלה . לצורך הגשמת מטרה זו הביע נכונות לוותר על מערכת החוקים של המסורת היהודית, אך גם ביטא ציפייה כי לא יידרש ממנו לאמץ 4 הוא ראה בצעד דרמטי זה תנאי הכרחי את מכלול הדוֹגמות שגיבשה הכנסייה . לטמיעה של החברה היהודית בסביבתה, אך באופן אירוני גם ביטוי לדבקותו ברוח היהדות האותנטית . 5 בניגוד לרבו מנדלסון, שלל פרידלנדר את המרכיב ההתגלותי ביסוד מערכת החוקים ביהדות, כשם שכפר בנצחיותה . בהשראת 'חינוך המין האנושי' של לסינג טען כי למצוות נועד תפקיד חיוני בשלבי הכינון של היהדות, אך לא יותר מכך . בהקשר זה נזקק פרידלנדר למוסד התורה שבעל פה, בהישענו על הדגם התאורטי שהתווה מנדלסון, אך תוך הקצנה ניכרת שלו : הכלל היה שלא להעלות על הכתב דבר הנוגע לתורה . נאמר במפורש : 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב' . כלומר,...  אל הספר