ג. 'ירושלים': כתב ההגנה של מנדלסון

תורה שבעל פה בעת החדשה 79 יוהאן קספר לפאטר ( 1471— 1801 ) , איש כנסייה מציריך, שתמה על פשר נאמנותו העיקשת לדת היהודית ( 1769 ) . רק בערוב ימיו נחלץ מנדלסון לשדה המערכה והבהיר את זיקתו העמוקה ליהדות . לצעד חריג זה הובילה הדרמה שהתחוללה בקהילה היהודית בברלין – אשר העמידה במבוכה את הפילוסוף היהודי הדגול – עקב פרסום הספר של ידידו, נפתלי הרץ וייזל ( 5271— 1805 ) . בחיבורו 'דברי שלום ואמת' ( 1782 ) קרא וייזל למהפכה במערכת החינוך היהודית המסורתית, שעיקרה הקצאת מקום לעיסוק ב'תורת האדם', קרי, לימוד חוכמות חיצוניות ונימוסים כלליים . הספר עורר תגובות נזעמות מצד רבני הדור ואף יוזמה להטיל על מחברו חרם או נידוי . 16 מנדלסון, שהתגורר בסמוך לזירת ההתרחשות, התייצב לימינו של וייזל, ואף ניסה להעלים את הפרשה המביכה מתודעת הציבור הנוצרי . ואולם, למרות מאמציו הגיע שמעהּ לאוזניו של הסופר אוגוסט פרידריך קרנץ ( 7371— 1801 ) . בקונטרס 'החיפוש אחר האור והצדק' ( 1782 ) סקר קרנץ את הפרשה בלעג וביקש ממנדלסון להביע את עמדתו כלפי ההתנהלות של הקהילה היהודית שאליה השתייך . קרנץ רמז בדבריו כי לנוכח הסתייגותו של מנדלסון ...  אל הספר