האם קיים קשר התפתחותי סמוי בין תורת החסידות והתיאוריה הפסיכואנליטית? ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציג ובוחן את ההשערה שהפסיכואנליזה ינקה, פיתחה והעשירה את רעיונות היסוד של תורת הסוד היהודית כפי שבאו לידי ביטוי בחסידות, תוך נטרול והסוואה של המרכיב המיסטי שבהם.
הספר ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציע את רעיון ״הלא־מודע המטפיזי״ כמושג תשתית אשר מרחיב ומותח את עיקרון היסוד הפסיכואנליטי אל הממד המטפיזי. בדומה למנגנון הלא־מודע הפסיכואנליטי, אשר עוסק בפרשנות של תכנים רגשיים ודחפיים ובמינון החשיפה כלפיהם, ״הלא־מודע המטפיזי״ עוסק בפרשנות של החיבור האנושי־אלוהי ובמינון החשיפה כלפיו, האחד מארגן את התנהלותנו הנפשית והשני מדריך את חיינו הרוחניים, ברבדים שאינם גלויים לנו.
החזון המניע את הספר הוא הרחבת היסודות להשבתה של המיסטיקה אל תפיסת הלא־מודע הפסיכואנליטי, ממנו הודרה. חזון זה מהווה נדבך בהשקפה החברתית־ תרבותית אשר תופסת תאוצה בשנים האחרונות , החלת רעיונות החסידות על כל מרקם תחומי החיים מהם החלה לצמוח, תוך שילוב של היבטים חברתיים, נפשיים ורוחניים לכדי תפיסה אחדותית של האדם ושל העולם. הרחבת המשמעויות של מושג הלא־מודע אל התחום המטפיזי, עשויה להשפיע גם על גבולות הגזרה של המתודה הטיפולית הפסיכואנליטית. ״פסיכואנליזה מיסטית״ מציע אפשרות לפרש היבטים רוחניים לא־מודעים מנקודת מבט קלינית, ומתוך כך לאבחן ולהבחין בהתאם גם בין הזיה ואינטואיציה, פנטזיה ואמונה, שיגעון ושפיות, חולי ובריאות.
אל הספר