פרק : ״שעת הבירור״ של המחשבות הזרות אצל רש״ז גם אילו היה בעל תודעה פסיכולוגית מפותחת וכישורי אינטרוספקציה יוצאי דופן, היה אדם מן השורה מתקשה לפענח את משמעויותיהן הסמויות של מחשבותיו פרויד עצמו העיד על כך שאנליזה עצמית האסוציאטיביות על מנת להעלותן לשורשן . והוא מצא אותה מתסכלת, מייאשת ומעוררת ספקות במידה היא ״הקשה מכל אחרת״, כזו שהוא בא לידי מסקנה שאנליזה עצמית אמיתית היא בלתי אפשרית . יטען הטוען כי האדם איננו זקוק לידיעת מקורן של המחשבות הזרות על מנת להעלותן, וכי מדובר בשאלה מעשית ומיידית – האם הוא מצליח להעלות רעיון מיידי כיצד להעלות את המחשבה הזרה באופן שיקשור אותה לקודש ויוביל לדבקות, או לא . נראה כי טענה זו נכונה לגבי מחשבות שחושב האדם בשעת התפילה, מתוך ״רצון וחפץ גמור״, כלשונו של רש״ז, כלומר מתוך מודעוּת מלאה שהוא קורא לה כזכור ״בחינת פנים״ . מחשבות מוּדעוֹת – קל להסיטן או להעלותן כהרף עין משום שהאדם בחר לעסוק בהן בשעת התפילה וטבען מוכר לו . לעומת זאת, מחשבות העולות תוך כדי תפילה ושחוויית המתפלל כלפיהן היא של ״בחינת אחוריים״, צפות בתודעתו כאילו נכפו עליו ומקורן עשוי להיות בלא-מודע...
אל הספר