2. הבלתי־מודע האלוהי של הרטמן

65 פרק : הלא-מודע הרוחני 65 77 המשכילות בלב התרבות האירופאית של ברלין בסוף המאה התשע עשרה . העיקרון המטפיזי העליון של הרטמן נותר נאמן לרעיון ה״מוחלט״ המוכר מן הפילוסופיה הגרמנית, אבל הוסיף נופך חדש ומסתורי באמצעות התואר השלילי 78 הבלתי-״בלתי-מודע״, הרומז לאלוהי שאין לתארו באמצעות תארים חיוביים . מודע של הרטמן חפף חלקית בלבד למונח הפסיכואנליטי המאוחר יותר ״לא- מודע״, משום שהתייחס להיבטים רוחניים הנעדרים מהגדרתו המסורתית של הלא- מודע הפסיכואנליטי . זהו בלתי-מודע המהווה פסיכיות על-חושית, קונקרטית, אינטואיטיבית, אשר רואה הכל בבת-אחת . יתירה מזו, הרטמן עצמו הציע מאוחר יותר להמיר את המונח ״בלתי-מודע״ בביטוי ״על-מודע״ . לטענת ברגמן, אילו היה הרטמן 79 קורא לספרו ״פילוסופיה של העל-מודע״, היה בוודאי מונע טעויות ואי-הבנות רבות . הבלתי-מודע תופס בשיטתו של הרטמן אותו מקום שתופס אלוהים בדתות ובפילוסופיה התאיסטית . הרטמן סבר שתורתו על האל הבלתי-מודע פותרת את השאלות התאיסטיות, אשר נובעות מראיית האל כבעל תודעה כלפי עצמו וכלפי 80 התודעה, לפי הרטמן, היא יתרון לאדם בשל העולם, ומשום כך כטרנסצנדנטי לעולם . ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן