א. הצדיק כמחנך, כמטפל וכאיש ממשל

פרק 0 : הצדיק ואמנות הבלתי אפשרי הבעש״ט הציג מודל מנהיגותי שהתבסס על תדמיתו כאיש קדוש וכריזמטי, הבקיא במקורות המסורתיים ומוכשר למצוא בהם פתח לתודעה בעלת עומק פנימי שהיא ר׳ דב בער, המגיד ממזריטש, הבחין בין למעלה מיכולתו של התלמיד החכם המצוי . שני סוגים של צדיקים גמורים : ״צדיק לעצמו״, המשול לארז נישא שאינו נותן פירות, בפי רש״ז נקרא ו״צדיק לזולתו״, המדומה לתמר הנותן פירות, בחינת ״כתמר יפרח״ . ״צדיק לעצמו״ בשם ״נסיך״ שנשמתו היא מ״עלמא דאתכסיא״ ואישיותו מושתתת על המרכיב הכריזמטי הקשור בהנהגה על-טבעית ובעשיית מופתים . ״צדיק לזולתו״, שרש״ז ראה בו את עצמו, נקרא בפיו ״רועה״ ששורש נשמתו הוא מ״עלמא דאתגליא״, והוא מתאים להדריך, להורות, להנהיג וללמד . להבחנה זו נודעת חשיבות טיפולית בצד זו הערכית : אחת הסיבות המרכזיות לכשלונה של ״פסיכואנליזה פרועה״ היא הדגשת מרכזיותו של המטפל ויכולותיו המיוחדות, בחינת ״צדיק לעצמו״ . אצל פרויד היה זה סוד הקסם של יכולת הפירוש 8 ואצל הבעש״ט הייתה זו יכולת הריפוי המאגית הקולעת בה אמור להיות ניחן המטפל, שה״מטופלים״ עצמם עמדו משתאים למולה . תפיסת הצדיק בראשית החסידות הבד...  אל הספר