פסיכואנליזה מיסטית 106 אמירה בנוסח טענתו המעגלית של לודויג ויטגנשטיין, הלוגיקן והאַגנוסטיקן, לפיה היכל האמונה נעול בפני הלא-מאמין וכי המפתח אינו נמצא אלא בידי המבחין במנעול, 1 שהוא המאמין עצמו . מגבלותיה של המתודה הפסיכואנליטית בחקירת הממד הרוחני עולות, כמתבקש, בכל מחקר בין-תחומי שבו מעורבת רוחניות . היא עצמה נתפסת לעיתים יותר כבין- תחום מאשר כתחום, משום שהיא תלויה בחיים המתנהלים סביבה, חיי הרוח והחברה, ואינה אלא כלי התבוננות בתהליכים לא-מודעים התרבות, הפילוסופיה וכיוצא באלה, ובמנגנונים הנפשיים המעורבים בתהליכים אלה . אחד המאפיינים של התחום הנפשי, טוען ביון, הוא שלא ניתן להכילו במסגרת התיאוריה הפסיכואנליטית, לא משום שהיא פגומה, כי אם משום שהיא איננה ״מְכל״ לפיכך, ניסיון לעשות שימוש במתודה שהיא מציעה לחקירת אלא ״אמצעי חקירה״ . הממד המיסטי של הנפש טעון זהירות . למשל, אוטו מזהיר מפני התייחסות מאנישה כלפי האלוהות העלולה ליצור רדוקציה אנתרופומורפית של מושג הקדושה, שלא לומר ״מיטת סדום״ עבור מושגים מיסטיים בכלל . היסוד העמוק ביותר בכל אמונה דתית, לטענתו, הוא יסוד הקדושה הנקרא ״נומינוזי״ ( מלט...
אל הספר