י. החלום על פי רש״ז

פסיכואנליזה מיסטית 140 האלוהית של האדם מקושרת כל העת אל שורשה הרוחני הלא-מודע, אך הדבר מודגש ביתר שׂאֵת בשעת עליית הנפש למרומים בשעת השינה . לפיכך, טוען רש״ז, יכול האדם ללמוד על מצבו הנפשי באמצעות התבוננות בחלומותיו : עוד ישים אל לבו רוב חלומותיו שהם הבל ורעות רוח [ קהלת א, יד ] משום שאין נפשו עולה למעלה וכמ״ש [ וכמו שכתוב ] מי יעלה בהר ה׳ נקי כפים וגו׳ [ תהלים כד, ג - ד, בדילוג ] ואינון סטרין בישין אתיין ומתדבקן ביה ומודעין ליה בחלמא מילין דעלמא וכו׳ ולזמנין דחייכן ביה ואחזיאו ליה מילי שקר וצערין ליה בחלמיה כו׳ כמ״ש בזהר [ ח״ג, כה ע״א - ע״ב ( ויקרא ) ] . ע״ש [ עיין שם ] באריכות . והנה כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים להיות לבו נשבר בקרבו [ ירמיה כג, ט ] ונבזה בעיניו נמאס [ תהלים טו, ד ] ככתוב בתכלית המיאוס ולמאס חייו ממש הרי בזה ממאס ומבזה הס״א [ הסטרא אחרא ] ומשפילה לעפר ( הנ״ל, תניא, לקוטי אמרים, כט, לז ע״א ) . רש״ז ממשיל את עליית הנשמה בשעת השינה לעלייה בהר ה׳, ומפרש, באמצעות הסתמכות על דברי ה״זוהר״, כי האדם שנפשו מצליחה לעלות מעלה בשעת השינה נחשף בחלומו ל״ענייני...  אל הספר