בספר שירי רבי סעדיה בן מימון אבן דנאן כונסו כל שיריו הידועים של המשורר (גרנאדה 1492-1425). שיריו מקובצים כאן לראשונה על פי עשרים ואחד כתבי יד ודפוסים שונים. בספר מבוא רחב המאיר את תקופתו ואת יצירתו של המשורר מכל צדדיה ותכונותיה וביאור מפורט של כל שירי המשורר. ר' סעדיה היה משורר שופע ומוכשר. בשירתו ניכרים רכיביה של האסכולה האנדלוסית תוך שכלול קווי אפיון חדשים בסוגות השיר. המשורר כתב שירי אהבה שיש בהם תרומה נכבדה לאוצר שירי האהבה בשירת ימי הביניים. עוד משוקעים בספר זה שאר סוגי שירה כגון שירי יין, שירי הגות, שירי תלונה, שירי מוסר ואמונה, שירי גנאי ופולמוס, שירים ארס-פואטיים, שירים בדבר השפה העברית, שירים באהבת התורה, שירים דידקטיים, פיוטים ועוד. בסוגת הפיוטים הדידקטיים גילה המשורר פנים חדשות במיוחד בתיאור פיוט ההדרן למסכתות התלמוד. בחלק משיריו היטיב המשורר להתיך יסודות של חולין וקדושה, שבהם משתקפת אמונה גדולה ואהבה רבה אל התורה. בסגנונו נמסכים יחדיו לשונות מקרא, תלמוד ומורשת לשון ימי הביניים בעיצוב מחודש ובדפוסים מקוריים משלו. בדרך זו ניסה להחיות את שירת תור הזהב וגם לשוות לה פנים חדשות. לא בכדי זכה המשורר להיטמע ביצירת הבאים אחריו, שכן הוא ניצב בצומת דרכים כחוליית קשר בין ספרד לבין משוררים שלאחר הגירוש (1492).
אל הספר