44 | שירי רסא"ד 13 ר"ל החֶרֶז הדורשת זהות בין איברי החרוז לפחות בהברתם האחרונה, הועמד על שוויון צלילי בהברה אחת שלמה : כגוֹן לַחֲזוֹת / לְזֹאת ( ט ) ; שְׁבִי / בְּלַהֲבִי ( יט ) ; לְמוּלִי / יִשְׁמְעֵאלִי ( כד ) ; טְהוֹרִים / לְהַתְרִים / תְּהָרִים / בְּפָרִים ( עח ) . עם זאת, בחלק מן השירים נמצא גם חרוזים עשירים יותר בין בתים שונים מלבד החרוז הסיומי הפשוט . נתבונן בדרכי החירוז על פי סוגו של השיר, למשל בפיוט 'ספורותי ושירותי' ( פ ) . פליישר מציין שלסוגי הרשויות נקבעו על פי רוב תבניות קבע מועדפות, כגון ה'רשות לקדיש', שהיא לרוב בתבנית שיר אזור או 14 רסא"ד ממשיך כאן מסורת מקובלת, הרשות 'ספורותימעין אזור . ושירותי' יצוקה בתבנית שיר מעין אזור, החריזה מעידה על חלוקת הטור לשלוש צלעיות : ספורוֹתַי / ושירותַי / אני פוצר ומשמִי עַ להתחנֵן / בשיר ור נֶן / ותושבחות להבִּי עַ . החֶרֶז כאן מעוצב בשיתוף עיצור שורשי אחד בתוספת סיומת דקדוקית לרבים ( X וֹת ) ולאחר מכן תוספת כינויי הקניין ( X י ) , ולבסוף הטור נחתם בחריזה, מעין דיפתונג בתיבות המסתיימות בפתח גנובה כתנועת ביניים, ולאחר מכן סיום בעיצור שורש...
אל הספר