ד. חטא הכילוּת וצרוּת העין

92 | שירי רסא"ד 100 רסא"ד הפגין כאן עשייה אומנותית פוֹרההכסף מכונה בשם 'זוּזים' . 101 ומוכשרת כדי לבטא ארשת סָטירית נוקבת למצבו העלוב של הקמצן . זאת ועוד, השימוש הרב בתיבה 'קול' שם לצחוק וקלס את אוזנו של כילי, שאינה אוזן אנושית . בתוך עיווּת הפרופורציות משתבשת שמיעתו, כי 'יחרד לקול גבאי', לבבו 'יימס מפני קול מַס' שעליו לשלם או 'יפחד [ . . . ] בשומעו קול תרועה' . זהו מין פחד מוות, כמו 'הירא ורך הלבב' השומע תרוּעת מלחמה ( על פי דברים כ, ח ) , וכל 'קול מקבץ' גורם לו לשבת ולהתאבל על זוזיו . אף הרמב"ם, הדמות הנערצת ביותר על משוררנו, בפתיחת 'הלכות דעות' מתאר את הקמצן : 'ויש שהוא מסגף עצמו ברעב, וקובץ על ידו, ואינו אוכל פרוּטה משלו, אלא בצער גדול [ . . . ] מהולל ואונן וכילי [ . . . ] ורךְלבב' . לא בכדי נקט המשורר דימוי של זהות : 'כּוֹסוֹכּוֹס חֳרָבוֹת' ( 13 ) , דהיינו השימוש בצימוד השלם בתוספת 102 כמו כן ראוי להקשיב למשחקֵיתוכנו של הדימוי ל'כוס חורבות' . המילים בין 'כיס' לבין 'כוס' בהקשר דנן . לקשב רב ראויה חתימת השיר : 'וְהוֹצָאַת שְתַּיִם לוֹגְּוִיעָה', דהיינו הוצאת שתי פרוטות מן הכילי כמוה...  אל הספר