54 | שירי רסא"ד בשירי רסא"ד מצאתי מקרים אחדים של הנחת השווא הנע או החטפים ( כדי להימלט מן היתד ) , וכמו כן מקרה או שניים שבהם המשורר הניע את הנח . תופעה זו משתקפת גם במקרא עצמו : 'והצורות המקראיות כגוֹן 48 מַחְמד, מחֲמדים, אחְסה, אחֱסה היו רקע עברי נאות ונוח למעשה הזה' . ואולם במקרים מסוימים דוחק המשקל הביא ברכה להתפתחותה של הלשון, למשל במשקל 'פעילה' . במיוחד במכתם המיניאטורי לרסא"ד 'יְנוֹק שַד הָאֲשִישָה / וְתִמְצָא בוֹנְפִישָה', התיבה 'נפישה' היא תוצרת לשונית של ימי הביניים . תופעת הנחת הנע מצויה בשירי רסא"ד בשני מקרים : בשיר 'למה תריבוני' ( כג ) , 'תאמְ-רוּ' אף על פי שהשווא אחרי תנוּעה ארוכה, וכמוהו ייתכן שגם בשיר 'אמרו היש בדור' ( ד ) נקט המשורר 'אָמְ-רוּ' . במקרה זה בדוחק מסוים ניתן לנקד את פ"א הפועל על פי הדרך המודאלית : 'אִמְרוּ', העדפתי לנקד על פי זמן עבר נסתרים, מפני שהרצף הסיפורי בבית הזה הוא בלשון עבר . ניתן לשער כי הכלל הדקדוקי שלפיו שווא הבא לאחר תנועה גדולה הוא נע, לא היה תקף בפני הדוברים בימיו של רסא"ד, כפי שהבהירה אליצוּר כי בפי דוברים רבים מימי הביניים שווא לאחר תנועה ...
אל הספר