160 | שירי רסא"ד ( לג, 6 ) במשמעוּת 'תקרע' . 'בּוֹדְאִים' ( מו, 18 ) , צורה זו קרובה ללשון חכמים בשורש בד"י הנפוץ בה, ואפשר שהמשורר נקט צורה יחידאית זוֹ ( על פי נחמיה ו, ח ) גם לצורך העמדת היתד . אף התיבה 'אֲבִיר', בצירוף 'אֲבִיר רועֵי ישורון' ( מו, 69 ) , אין דומה לה במקרא ואף לא בין עשרים אלף כינויי הקודש המצויים בלקסיקון הכינויים של יונה דוד . 'אֲבִיר' ( בחטף פתח ) מופיעה במקרא בצורת הנסמך בלבד ומשמשת דווקא ככינוי לאלקים, כגון 'מידי אֲבִיר יעקב' ( בראשית מט, כד ) ועוד . אֲבִיר אינה אלא צורת משנה של 'אַבִּיר' הנפוצה יותר במשקל 'קַטִּיל' הדגוש, האופייני לציין שמות תואר . והינה בצורה אָבִיר שאיננה דגושה חלה למעשה דיסימילציה סמנטית, שבעיקרה באה להבדיל בין קודש לבין חול . עם זאת, בשירתם של משוררי ימי הביניים נמצא שימושים בנסמך אֲבִיר 7 ( במקום אַבִּיר ) , בעיקר בשירי השבח למהולל המורם מעם . כמוֹכן, נדירה ביותר התיבה 'מִלּיהם' ( נח, 4 ) . במקרא היא מצויה פעם אחת בלבד בלשון השירה ( תהילים יט, ה ) . יושם לב עוד לכך שהתיבה 'מִלָּה' מופיעה במקרא רק בלשון המליצה, בעיקר בספר איוב, ונטיותיה תמיד...
אל הספר