א. האמון בכוחה של השירה ובשליחותה

94 | שירי רסא"ד בשיריו של רסא"ד אנו מוצאים כעשרה שירים שבהם מבעים ארספואטיים בדבר הזיקות בין השירה לבין המשורר, כגון החשיבות שבכתיבת שירה, תפיסת השיר בעיני היוצר, תפיסת שפת השיר, מעמדו 106 יצוין כי בשיריםשל המשורר בקהלו ותחושת השליחות המלווה אותו . אלה חסרים מבעי התפארוּת קונוונציונליים, כשבחים לנדיב או לבני הדור . רסא"ד כאן חופשי לנפשו, והוא חפץ להראות את כוחו השירי ואפילו ללמד את אומנות השיר לכל המעוניין . במכתם 'פרק בסוד השיר' ( מז ) תחושת השליחות מפעמת בו . תחושה מעין זו מוכרת לנו משירת התקופה וכבר משירת הנגיד, כגון בשירו 'אלוהּעוז', שבו הוא מצהיר : 107 'וְלִי פֶה, וַאֲנִי בַעַל אֲמִירָה' . ר' סעדיה כמשורר השתדל לטפח את מלאכת השירה כמקודם . הצהרתו 'פרק בסוד השיר אני יודע' ( מז ) מדגישה כאמור את התפארותו של הדובר בכישרונו בכתיבת שירים, ולפיכך בולטת ביותר נוכחותו של הדובר בעיקר בלשון 'אני', הפונה לקוראיו ולכל 'אשר שומע' . 'שומע' בתלת-משמעות : במישור הווקאלי כמאזין ששומע את השיר ואת מקצבו, 108 ואפשר במישור הסמנטי 'שומע' בקו המשמעות של הבנה וידיעה, שבתיבת 'שומע' הכוונה ל'מתעניין בדבר' ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי