ענייני לשון וסגנון בשירי רסא"ד | 157 רוּשת' . המושא 'לצר' קוטע את הרצף ההגיוני, וצ"ל 'כעס רוּשת לצר', דהיינו הרוגז נפרס כמו רשת מלכודת לאויב . תהליך אחר שבו המשורר מטעים את הַשֶׁדֶר, קשור בשימוש ב'פסיחה' מבַית לבַית — תופעה שהייתה נדירה ביותר בתקופה הקלסית . שולמית אליצור מציינת כי בשירים החד-חרוזיים ה'בית' נחשב כיחידה שלמה לעצמה, המכילה רעיון שלם, מבלי שתהיה 'פסיחה' לבית הבא ( = גלישה ) . 'משום כך אין רוב המשוררים נוהגים לשבור משפט בסוף בית 1 ואומנם המשורר היחיד שלא קיבל על עצמואחד ולהשלימו בבית הבא' . כלל זה היה שמואל הנגיד, אבל הינה תופעה זו מצויה גם אצל רסא"ד המשורר . כך, בשיר 'שֶמֶש פני עפרה' ( ג ) באה הפסיחה מסוף בית א בתיבה 'לַחֲזוֹת' אל ראשית בית ב, הנִפְתָּח בתיבה 'יָפְיָהּ', המתמקד ביופייה הדרמטי של החשוּקה . דרך נוספת שיש בה כוח פואטי גדול יותר מן ה'פסיחה', קשורה 2 כך שהמבע בתהליך של העברת משפט 'ממבנה השטח למבנה העומק', התחבירי יוצר דו-משמעוּת תחבירית . הינה בשיר 'לא יחווה סוד' ( סב ) אנו נקלעים למבוכה תחבירית הממחישה את נושא השיר, שעניינו הבלבול שנכפה על אדם שאיננו ראוי להי...
אל הספר