90 | שירי רסא"ד להשלמת תַצרף הכינויים הזה עלינו להתייחס גם לכינויים חיוביים שבהם הדובר מכנה את חסידיו של מו"נ ומחברו . הללו מעטים בשיר, שכן עיקר השיר 'בגנות הנבערים המשיגים', אך ביניהם נמצא למשל : 'דואגי בינה' ( 9 ) , 'בני-תורה' ( 12 ) , 'נוהגי צאן אל' ( 13 ) , 'אוהבים' ( 20 ) , 'בני בית רב' ( 21 ) , 'נבונים' ( 73 ) 'עם אל' ( 76 ) . עושר אחר טמוּן ברמיזות ובשיבוצים פרט ל'שיבוץ הניטרלי', כגון גינוי המתנגדים על אשר 'קראוּולא שנוּולא שילשו' ( 38 ) , הריהו לשוֹן 95 במקום נוסף מושזר על פי התלמוד עם רמיזה למעשה אליהו בכרמל . המשורר נוקט אנלוגיה בין משה רבנוּלבין משה בן מימון . הדובר מיתמם במעין שאלה רטורית, 'וְהֵן מֹשֶה וְלוּחוֹת הַבְּרִית לֹא מָשוּ' ( 47 – 48 ) . זהו שיבוץ משולב היוצר אפקט אירוני, מלבד הערך המוסף שטמון בו מעצם 96 לפני חתימת השיר אנו קוראים : 'בָּקַע בְּמַטֵּהוּבְּיַםשילובו כייפוי וחידוד . חָכְמָה שְבִיל' וכו' ( 77 – 78 ) . הציור מבוסס על בקיעת ים סוּף ( שמות יד, טז, כא – כב ) , שברי הפסוקים עברוּמטפוריזציה שבה ה'שְבִיל' הריהוּ מטפורה המורה על כיווּן חדש שהִתווה ה'מורה' באמצ...
אל הספר