למבחר סגולות שירה בשירי רסא"ד | 139 מלבד הכינויים לעיל, באותם ארבעה שירים ( נו – נט ) שהקדיש לשפה העברית, רסא"ד קושר מבחר כינויים לעברית כגון 'ניב עברי' ולצידוֹכינוי אזוטרי במיוחד 'מִדְבַּר יהודי' ( ס, 3 – 4 ) . בראשון 'ניב' הריהו קיצור מן הצירוף 'ניב שפתיים' ( ישעיהו נז, ט ) , וכאן הרחיב רסא"ד את משמעותו בהוראת 'לשון', ובכינוי השני, שהוא סמיכות מטפורית, התיבה 'מדבָר' במשמעות יכולת ביטוי, מלשוֹן הכתוב היחידאי 'מדברך נאוה' ( שיר השירים ד, ג ) . הכינויים האחרים מוכרים יותר : 'יהודית' ( נו, 4 ) על פי נחמיה יג, כד וכן 'לשון עֵבר' ( נז, 4 ) . בשיר 'התדמה שפת עבר' ( נט ) מרבה רסא"ד בכינויי שפות שונות ובשני כינויים לעברית : 'שפת עבר', הנדוש ביותר, ואחריו 'קול יעקב', המוכר לנו מן הביטוי המקראי 'הקול קול יעקב' ( בראשית כז, כב ) , אולם רסא"ד הרחיב כאן את המשמעות של התיבה 'קול' ( = דיבור ) ושיווה לו הוראה חדשה לגמרי לציון שפתו של עם ישראל . כינויים לשפות שונות שאינן עברית מובעים בצירוף 'ניב כוש ופוּט' ( על פי ירמיהו מו, ט ועוד ) . אפשר שהצירוף 'כוש ופוט' בחריזה פנימית ( קרוב לפטפוט ) יש בו נימה מ...
אל הספר