סוגות השירים, תוכניהם ודרכי עיצובם | 113 בשיר 'אוהבי תורת ה' זוכרים' ( עב ) המייחל לתורה מתואר כאדם המצפה לגשמים ופוער את פיו לשתות בצמא את דבריה . ציינתי לעיל שהציורים של מטרות הברכה מבוססים על מוטיב ידוע בסוגת שירי השבח, שבו כפות הנדיב משולות לעננים הממטירים גשמי נדבות . הינה כמה לשונות המזכירים את המכתם של רסא"ד . בשירו של רשב"ג 'בימי יקותיאל אשר נגמרו' בבית 88 אנו קוראים שיקותיאל היה בבחינת 'עָנָן 157 אפילו הנגיד, שלא היה תלוי בנדיבים,אֲשֶר פִּיהֶם לְמַלְקוֹשׁיַעֲרֹף פָעָרוּ' . כותב בשירו 'היש עשוּק' את הדברים האלה : וְאֵיךְאָקוּץ בְּמֵימֶךָוְהִנֵּה / 158 וכאן עיקר חידושו של רסא"ד, בהעתיקואֲנִי דֶשֶא וְאַתָּה עָב רְבִיבוֹ . מוטיב זה לנושא 'אהבת תורה' . בשיר 'אשרי אנוש יעשה זאת' ( עג ) ש'ידבק בתורת ה'', השורש דב"ק מציין קרבה הדוקה ביותר, כמו 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד' ( בראשית ב, כד ) . התייחסות מעין זו מובעת גם בשיר 'ברכי נפשי' ( סה ) , שבו הדובר פונה ישירות לנשמתו ומשדל אותה 'וּבוֹדִבְקִי כָל יְמוֹתַיִךְ' . תלמיד חכמים הדבק בתורה ראוי לכינויים כמו 'עוקר הרים', דהיינו בעוצמת חריפות...
אל הספר