124 | שירי רסא"ד V הבאת מבע שלם על גבול השיבוץ, כגון 'מאימתי בני איש מותרים' 192 ( 8 ) , הריהו על פי : 'מאימתי כל אדם מותרים בלקט' . VI רמיזה בשינוי מורפולוגי של דברי המקור, כגון 'וכיצד פרישת 193 ביכורים' ( 34 ) , על פי הכתוב : 'כיצד מפרישין את הביכורים' . עם זאת, נמצא סטיות קלות משש דרכי הרמיזה שתוארו לעיל . במקומות בודדים המשורר רומז באמצעות תיבות שאינן מתחילתה של המשנה הראשונה שבכל פרק ופרק, אלא הרמזים נלקחים לעיתים מסוף המשנה הראשונה ולעיתים נדירות ממשנה אחרת של אותו פרק . נראה אפוא 194 ככינוי שהחריגות נדרשו בשל לחצו של החרוז . כך למשל, 'קשוּרים' לתפילין, חידושו של המשורר, על פי מה שנאמר דווקא בסוף המשנה הראשונה של הפרק העשירי במסכת 'עירובין' : מצאן 'צבתים או כריכות', 195 על פי 'נזיר שהיה שותהובמקום אחר, במבע 'נָזִיר הַשּׁוֹתֶה חֲמָרִים' 196 בדומה לכך, באחד הרמזים לפרקי מסכת תמיד המשורר נקט ביין' . 'סודרים', אך הללו אינם מוזכרים במשנה הראשונה אלא במשנה 197 זאת ועוד, בין רמזי המשורר לפרקי אבות אנו מוצאים השלישית . ברמיזה לפרק החמישי את המבע 'ובארבעה פרקים' ; אין כאן מדוחקו של החרוז,...
אל הספר