104 | שירי רסא"ד בשירת החול העברית ביקשו המשוררים להבליט את כוחה של העברית, שאיננה נופלת מן הערבית . לפי השקפתו של רסא"ד, יש זיקת גומלין 135 בשירו 'תשורת טעמים' ( נו ) , המחבר מקדישבין השירה לבין הדקדוק . את השיר ואת חיבוריו בלשון לנמענים האלה : 'לתלמיד חכמים' , — לאיש 'צדיק ותמים', — ל 'סופֵר' — הוא חכם תורני כמו 'סופר מהיר בתורת משה' ( עזרא ז, ו ) , ל'מלמד ומזכיר', — ולכל לומד 'ומַכִּיר לדבר יהודית' ( על פי נחמיה יג, כד ) . בניגוד לשבי ציון בימי נחמיה, שאיבדו את ידיעותיהם בשפה 'ואינם מַכִּירִים לדבר יהודית', כאן רסא"ד שואף להאדיר את העברית, להראות את יופייה לעיני הרבים גם בתחום לימודי התורה . בשירו 'חכמות בחוץ תרונה' ( נז ) הוא מכריז 'דִרשו תורה — בלשון עֵבר' . הבקשה ללמוד 'בלשוֹן עבר' הולמת את ההקשר שבו מובא שיר זה כהקדמה ל'ספר השורשים' של המחבר . כמו כן, יופיו של המכתם בא לו גם מכוח היותו שיר צימודים שתואם גם את האידאה שלו . שני עבריו של הצימוד 'עבר-עבר' — הראשון במשמעות 'צד' ( על פי שמואל א יד, א 136 ועוד ) , והשני כינוי לשפה העברית . בשיר אחר, 'אראה המון קורים' ( נח ) , הוא דואב ...
אל הספר