46 | שירי רסא"ד 17 חרוז המבריח על כנו — באמצעות שימוש בכינויים או במילים – x ים . נרדפות למילה או לצירוף המוזכרים במשנה . לעיתים הקשר הוא על דרך המטונימיה, למשל פרק טז של מסכת שבת פותח במילים : 'כל כתבי הקודש מצילין אותן מן הדלקה' . המשורר רמז למבע 'כתבי הקודש' בכינוי מטונימי 'וכל כתבי היקרים' ( 40 ) . בשיטה זו קרץ המשורר אל 18 שיטה מעין זו נועדה ללא ספק גםהקוראים ( המאזינים ) עשרים פעמים . להפתיע את הנמענים ותובעת מהם להיות ערניים יותר . אמצעי אחר מתבטא בדחיסת דברי המשנה לתיבה אחת או לצירוף המכילים את החֶרז . השינוי איננו חייב להיות כינוי, אלא מעין פריפרזה או השלמת העניין באמצעות מילת חלל שהמשורר הוסיף ממחשבתו . כך למשל, פרק שלישי של מסכת 'מועד קטן' פותח במילים : 'אלו מגלחין', בא המשורר והוסיף ממחשבתו את ההשלמה 'אֶת הַשְּׂעָרִים' ( 70 ) ( במקום שְׂערות ) לצורך החריזה . נוסף על כך, לפעמים הוסיף המשורר מילה באותו מישור סמנטי-לשוני שמבארת את התיבה המשנאית וכמובן אוצרת בחוּבּה את החֶרז הנדרש, לדוגמה : מי שהחשיך — לָאורים ( 42 ) , ושילוח קן — הציפורים ( 146 ) , יוצא דופן — גזרים ( 202 ) . מל...
אל הספר