ענייני לשון וסגנון בשירי רסא"ד | 165 כן, שימוש כזה בלשון המשנה מבצבץ גם בשירים שאין להם כל זיקה לסוגת השיר הדידקטי . בתיבות 'בָּך' ( יח, 1 ) , 'לָך', 'בָּך' ( כא 1 , 3 ) , 'יִצְרָך' ( כג, 4 ) צורן הנטייָה x ך הוא כינוי קניין לנוכח האופייני ללשון חז"ל, ובעולמו של הפיוט הוא 27 וכאן הוא עולה מתוך תבניתָ משתקף מן החריזה כבר מתקופתו של יניי, המשקל הכמותי . דרך תצוּרה אחרת האופיינית ללשוֹן חז"ל מתבטאת בשימוש בשם הפעולה במשקל 'קְטִילָה', שהוא נדיר במקרא ( כדוגמת 'שחיטה', 'אכילה' ) , אך שכיח ביותר בלשון המשנה . במכתם היין 'ינוק שד האֲשִישָה' ( כו ) , משמעות התיבה 'אשישה' המקראית ( שיר השירים ב, ה ) הורחבה בימי הביניים בהוראת 'גביע' אוֹ'כוס זכוכית ליין', וזו משכה אחריה מקבץ שמות כמו בלשון חז"ל במשקל 'קְטִילָה', תוך קיום יחסֵי 28 צליל קבועים בתחום החריזה : אֲשִישָה — נְפִישָה — דְּרִישָה — פְּרִישָה, ובאותה שיטה מקבץ זיווגי צליל בשיר 'ידי כילי' : 'פְּגִיעָה — נְגִיעָה — גְּוִיעָה' ( טורים 8 , 16 , 22 ) . והינה דוגמאות נוספות ממבחר שירים : 'בִּיאָה' ( טו, 4 ) , 'עתירה' ( טז, 4 ; סט ; ע, 1 ) , 'בי...
אל הספר