148 | שירי רסא"ד את המבע השכלתני והמתחכם של הדובר כעקיצה אירונית, המבוקרים הם 'זרע' לא טוב, וְ'זֶה רע' . כך, בשיר 'עברו מיודעי בריתי' ( לט ) הדובר מֵצר על כך שהפקיר את ליבו לזריעתם של קרוביו 'זָרְעוּבְּלִבִּי אֶת זְדוֹן לִבּם [ . . . ] וְזָרְעוּוְקָצְרוּ' . החזרה על הפעולות החקלאיות מצביעה על הפעולה האינטנסיבית, ושוב באותו שדה סמנטי אנו פוגשים את פעולת הגומלין בשיר התלונה 'אזרע אהבים' ( מ ) . כאן הפעולות החקלאיות מיוחסות אל הדובר המוכיח על כך שזריעתו לא הייתה על קרקע פורייה — 'כְּזוֹרֵע הַחוֹל עֲלֵי סֶלַע קָשֶה בְּבַצּוֹרֶת' . גם הפנייה הרטורית הנרגשת נוסח 'אָחִי, הֲזֶה יִצְמַח' ? ! אינה אלא המשך הציור המטפורי ופיתוחו מתחום הנטיעה . בשיר תלונה אחר, 'מה יחליקון אויבי לשוֹן' ( מד ) , תיאור החנפים מגובש באמצעות תמונה מטפורית, המבוססת על איברים שונים, כמו לָשוֹן, יד, פה, שפתיים, לב, עיניים ואישונים, הבאים להצביע על היעדר תיאום ביניהם בבחינת 'פיו וליבו אינם שווים' . לצד השימושים המטפוריים עליי להבליט גם את השימוש הרב במטפורה שֵמנית במתכונת של סמיכות מטפורית, שבה הנסמך מטפורי והסומך כפשוטו ....
אל הספר