ה. על סגנון נוקשה וחידתי

178 | שירי רסא"ד כמו מהבסומת של הקטורת או במשמע תעלה במעלות החוכמה כמו עליית עשן הקטורת למרחקים, ואולי ( בדוחק ) במשמע תקשור ( אליךָאת התבונה ) על פי קט"ר הארמי המקביל לקש"ר העברי . קושי אחר נובע בתחום של חידושי פעלים כפולי משמעות, כגון 'תצרח' ( עו, 7 ) . זיקת המשמעות לקו הסמנטי של הקול דחוקה ביותר, על כן נראה בעיניי, על פי ההקשר, 'תצרח' בהוראת 'תגן' כמבצר ( ראו סעיף ד ) . כידוע, אחד הגורמים שיוצרים את החידתיות אצל פייטני האסכולה הקילירית קשור בשפע דחוס של רמזים למדרשי חז"ל . שיטה זו ננטשה במידה רבה בפואטיקה הספרדית . בעת הזו רמת הקושי נעוצה בניסוחים חידתיים שמקורם בשימוש בשברי פסוקים, המאלץ אותנו לשוּט במקרא, כמו למשל 'תַּחְטֹף צְרוֹרוֹוְרִשְתּוֹ' ( לג, 4 ) , משפט הטומן בחוּבו רמיזה עמומה לכתוב בתהילים י, ט, שבו הרשע מדוּמה לאריה מסתתר בסבכי החורש כדי לגזול עני מחוּסר . שיירי הפסוק מתהילים משלימים את תמונות המלחמה, תוך שימוש בשבריר של פסוק אחר המרומז בטור השני של השיר 'תִּגְרַת מְרוּצָץ מְאֻוסָּר', על פי הכתוב 'קצינַיך מִקֶּשֶׁת אֻסרו' ( ישעיהו כב, ג ) רסא"ד הסב את הדברים לציור התבונה...  אל הספר