באוקטובר 1947, כחודש לפני החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, יצאה חוליה בת חמישה חברי פלמ"ח לסיור בגבול לבנון, כדי לבדוק אם יש ריכוזי צבא עוין מעבר לגבול.
הם נתקלו במארב של הז'נדרמריה הלבנונית ונִשבו, לאחר חקירות ועינויים הועמדו החמישה בפני בית דין צבאי לבנוני בביירות. הם הואשמו בריגול, בהחזקת נשק, בכניסה בלתי חוקית ללבנון, והעלילו עליהם כאילו התכוונו להרעיל בארות מים ולהפיץ את את מחלת החולירע.
עורך-דין אהרון חוטר-ישי, איש ה'הגנה', נשלח לביירות לסייע לחמישה בכל דרך אפשרית ולהחזירם לארץ, מחשש לגזר דין מוות.
עם החלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 הקשיחו הלבנונים את עמדתם, ובאוירה העוינת גזר עליהם בית-דין צבאי כמה שנות מאסר.
הם נכלאו ב'כלא החול', הכלא המרכזי של ביירות, בקרב אלפי אסירים פליליים.
החמישה שוחררו במרס 1949, במסגרת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לבין לבנון, בתום מלחמת העצמאות.
סיפור שבייתם, המתפרסם בספר זה לראשונה, מבוסס על יומנים ומסמכים מקוריים.
אל הספר