בבוקר כ"ג כסלו תש"ח , 6 בדצמבר , 1947 הקדימו החמישה להתעורר ובמצב רוח מרומם לבשו את בגדיהם בשקט . היה מנוי וגמור עמם שעליהם לעמוד במשפט בכבוד . הידידים בחדר איחלו להם הצלחה . עוד קודם לכן , בשמעם את שמות עורכי הדין שגויסו להגנתם של החמישה פסקו הכול ששחרורם מובטח . ג'וזף הבטיח להתפלל למענם . גם כל ההולכים האחרים למשפטם התקבצו בוורנדה , לבושים ומעונבים במיטב מחלצותיהם כדי להרשים את השופטים שאין הם נמנים על עדת הפושעים . הידיים נכבלו , השמות נקראו וברכות הורעפו עליהם מפי הסוהרים , העובדים והאסירים כאחר . גם נעאמה , "ידידם מרמיה , היה במכונית כעד נגדם . בבניין בית הדין שוב קודמו בברכה על ידי השוטרים הצבאיים והוכנסו לחדר המוכר להם מביקוריהם הקודמים . שלושה משפטים קצרים קדמו למשפט החמישה . כשהגיע תורם הופתעו כשלא ראו את חוטר ישי נוכח במקום , כהבטחתו . רק מאוחר יותר ישעיהו הבחין בו יושב נחבא בין הנוכחים , שגדשו את האולם , והחמישה חשו פליאה וכעס על שלא הקדים לבקרם . חמישה שופטים ישבו בדין , הנשיא - נוצרי , שלושה קצינים 'Indi gnation in Beirut ' , [ he Times , 2 December , 1947 . 25 Bomb Startl...
אל הספר