פקיד פנקסי החנות , קלק ל לארבעת היהודים בחדר את ארוחת הבוקר ב 21 ביוני 1948 והקפיצם ממקומם . "היום יפרידו אתכם , הלשינו עליכם , " בישר בחצי פה והסתלק . לפתע התברר שרק הם אינם מעודכנים . "הזקן" שהיה בסוד העניין , תרתי משמע , התנדב להסביר במילים ספורות : בדיע , שאוויש הוורנדה , הלשין עליו , על "הזקן , " שסחר בפיתות . אבו חודור היה פחות קמצן במילים : "הזקן" אסף את הפיתות השחורות שעשירי החדר אינם אוכלים , מכיוון שקנו בחנות פיתות לבנות . הפיתות הממשלתיות השחורות נאספו כביכול למען עניי הכלא , אך בכלא אין מתן בחינם . בפועל הן הוחלפו בסבון ובסיגריות שנופקו לאסירים , כי רבים ראו בסבון מצרך מיותר , תחליף כסף כמו סיגריות או לחם . "הזקן" אסף את הסבונים ושלח אותם באמצעות סוהר לביתו , ואשתו סחרה בהם . "הזקן" התקשה להסתיר את העסק הכלכלי , שפיתח בכלא , וצפה שיתנכלו לו ביום מן הימים , אבל ידע גם ידע שלא ישלם על כך . מנהל הכלא ביקש את שמות ספקי הפיתות , והשאוויש נקב בשמותיהם ואף הוסיף עליהם את ארבעת היהודים . המנהל זנח את הטיפול בפיתות ונזעק לשמע ארבעת היהודים הנמצאים בחדר אחד . הוא הורה להפרידם מיד , ...
אל הספר