|
|
עמוד:13
מצאתי לנכון להעלות את סיפור העלילה כסדרו , בראש ובראשונה , על יסוד ה"יומך ולהוסיף עליו את הרבדים האחרים . בשל כך הוקדשה תשומת לב רבה , חוזרת ונשנית , לתפיסת הזמן של הכותבים והמספרים ולתיארוך חוזר ונשנה של מסכת האירועים , שממילא הייתה מודרכת כרונולוגיה . כאשר הפרשה הזאת פרצה לחיינו באוקטובר , 1947 הייתי אני , הכותב , אחיו של ישעיהו , בן תשע ומשהו . פרטים רבים אינני זוכר , אולי מפאת הגיל ואולי מפני שכובד האירועים בבית היה מעיק . רק כשנה חלפה מאז שאחינו יהודה נפל ב"ליל הגשרים , " במעברות גשרי אכזיב . פרט אחד כן זכור לי : מאז "ליל הגשרים" אבא היה '' נעלם" לי לברר כל מיני תעלומות שלא שותפתי בהן . ולפתע הוא נסע לקיבוץ גבת לברר עוד פרשה . באירוע שהתקיים ב 30 בנובמבר 2007 בקיבוץ יפתח במלאת 60 שנה להחלטת האו"ם ב 29 בנובמבר , 1947 סיפרה לי זיוה הרפז , אז זיוה ברש , המזכירה הצעירה של הכשרת גבת , כי יעקב גביש שאל אותה בדמעות , מדוע לא מנעו את יציאתו של ישעיהו לסיור בעקבות האסון הקודם . חלפו שנים רבות עד שגמלה בלבי ההחלטה לפרוק את גודש המטען . ב , 2006 עם השלמת סרטה של שושי בן חמו מקיבוץ לוחמי הגטאות על גשרי אכזיב ב"ליל הגשרים , " "קבר יש רק אחד , " המבוסס על הארכיון המשפחתי שלנו , פניתי ל"בשבי לבנון . " על מעורבותי בכתיבה אוכל לומר , שלא התכוונתי להיות אובייקטיבי וגם לא נקטתי בגישה של מספר סיפורים , אלא בחרתי להיות 'קול נוסף . ' במקרה כזה ציינתי את עצמי : [ ד . ג . [ . כל הכתוב מבוסס על כתובים ומידע ללא השלמות דמיוניות . עם זאת , התקשיתי לנהוג מנהג היסטוריון המפנה את הקורא שוב ושוב אל המקור , ובמקרה דנן אל היומנים והמכתבים מהם נשאבו פרטי המידע ; זה היה בלתי אפשרי , לבד מהחשש לגודש אדיר בהערות שוליים . במהל ך הכתיבה למדתי שאפשר גם אחרת . העדפתי לחזור ולנקוב בתאריכים והדגשתי אותם בכוונה כממלאי מקום של הערות השוליים , כעין סימניות היסטוריות המאפשרות לקורא לשוב אל היומנים והמכתבים . בו בזמן לא התנזרתי מהפנייה אל המקורות האחרים , שהיו חיוניים להבנת ההתרחשויות . הכרת תודה חיבור זה לא היה יוצא לאור אלמלא נשמר חומר רב בידי משפחת יהודאי ובידיו של עיסא , הוא ישעיהו גביש . תודתי מקרב לב לעליזה יהודאי ולבני המשפחה שהפקידו בידי את מחברותיו של יהודה ושל אביו , שמואל . שלמי תודה לאברהם ענבי , יחיאל אוגדן ויצחק סלע שענו לשאלותי במהלך הכתיבה , קראו את הטיוטה והגיבו . כן אני מודה לד"ר אהרון יפה על פרטי המידע שהעמיד לרשותי בעבור אביו , חיים יפה , שישב בכלא הביירותי עם חברי הפלמ"ח . להשלמת החיבור הזה נעזרתי בסיוע מבורך של ייעוץ ותרגום : ד"ר חייא דאהן - בערבית , דורית אילון - בצרפתית ורחל קנגיסר - ביידיש . ד"ר דן ראש ( Rush ) סייע בעיון בעיתונות הזרה וד '' ר עדה שיין הייתה על הייעוץ הלשוני . תודתי לכולם .
|
|