ספר זה עוסק בכמה מסיפוריו של הסופר אשר ברש, מהם מתרחשים בגולה ומתארים את הוויי החיים של היהודים בגליציה בסופה של המאה התשע־עשרה, ומהם מתרחשים בארץ ישראל בתקופת היישוב היהודי במאה העשרים ומתארים את חיי הדמויות לאור התמורות ההיסטוריות שאירעו בתקופה זו. באלו ובאלו ברש מתאר את כמיהתן של הדמויות, ראשיות כמשניות, 'לקרוא' את חייהן, לחוות אותם, כל דמות בדרכה ועל פי הבנתה. בין החוקרים שעסקו ביצירותיו של ברש מקובל כי מדובר ביוצר ייחודי וחשוב. אמנם לא מעט נכתב בספרות המחקר על יצירתו של אשר ברש, אך דומה שחלק ניכר ממנה נוטה לסכמתיות ואינה מעמיקה כנדרש. בספר זה נספח מוטיבים שעשוי לסייע בהמשך המחקר על עולם יצירתו של ברש. גם חלוקת פרקי הספר לנושאים – מגדר ונשיות, סגנון והומור, עולם הילדות, הלבנט בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים – עשויה אף היא להתוות ציוני דרך להמשך המחקר ביצירת ברש.
אל הספר