דימוי חברתי של בדחן על אף שוונקא השיכור חולץ המגופות אינו יהודי , הוא חי בנוחות בקרב יהודי העיירה ל ' ונחשב בעיניהם " גוי מבדח " . ונקא שונא את תפקידו ושואף להתקדם לתפקיד ה ' מסיק ' . לשם כך הוא מגיע בכל יום שבת לשטח את בקשתו בפני חנה אברדאם : " היה הולך אצל הגברת חנה , נופל לפניה אפיים ארצה , נושק את שולי שמלתה , את נעליה ואת הרצפה ושופך את בקשתו עם דמעותיו הנוזלות כמים " . התנהגותו של ונקא והבעותיו המוגזמות הן קומיות . סובר סוקר את ההיסטוריה של הליצן כטיפוס קומי , וכשהוא עומד על התפתחותו הוא מציין " שהקומדיות בנויות מטיפוסים קומיים וממצבים קומיים מילוליים וויזואליים " . כך , ההגזמה שבתיאורי המחוות הפיזיות והוויזואליות של ונקא , שבהן אין הוא נרתע מביטול עצמי המתבטא בהנמכתו ( ' נופל לפניה [ ... ] נושק את שולי שמלתה , את נעליה ואת הרצפה ' ) , תורמת ליצירת הסיטואציה הקומית . שרה הלפרין מציינת בעקבות אריסטו , שאם מושא החיקוי של הטרגדיה הוא האנשים הנעלים מאתנו , הרי שמושא החיקוי של הקומדיה הוא האנשים הפחותים מאתנו . ונקא מתואר כאדם פשוט , העובד למחייתו כפועל ומתואר כפועל שתקן משום שהוא מתר...
אל הספר