אורציון ברתנא מתייחס למשמעות שבהצבת תכלית מוצהרת בקריאת יצירה ובחקרה כחלק מרכזי בפעולותיה של ' הספרות האידאית ' , הספרות התכליתית . לטענתו , על חוקרי הספרות לברר מה מצאו בטקסט ומה רצו למצוא בו , ועליהם לציין בשם מי הם מדברים ולשם מה הם מדברים . קריאה תכליתית אידאית היא לעמדתו חלק בלתי נפרד מן התרבות הכוללת , ובלשונו : קריאה תכליתית משמעה קודם כל הבנה של הקורא , שהספרות באה לומר משהו ולא רק ליצור פורקן אצל כותב או אצל קורא . הבנה זו קיימת , כאמור , באופן טבעי אצל הקורא , ומחקר תכליתי , הוראה תכליתית או ביקורת תכליתית עשויים לחזק נטייה טבעית זו וליצור השקפת עולם . על פי טענתו של ברתנא שסיפור הוא תכליתי ובא ' לומר משהו ' , אבקש לעיין בכמה יצירות של ברש ולבדוק את תכליתן . אמנם יצירות אלו זכו לעיון ולמחקר בעבר אך נראה לי שמתבקש בהן עיון מחודש , המושתת על נקודת מבט שונה . בחרתי להתמקד בכמה יצירות שעלילתן מתרחשת בגולה , בגליציה המזרחית , ובשתי יצירות שמתרחשות בארץ ישראל – ' גננים ' ו ' איש וביתו נמחו ' . אבקש לבדוק מה טעם מצא ברש , שהיה פעיל בחיים הספרותיים בפרט והרוחניים בכלל בתקופה של התחדש...
אל הספר